אני רוצה לשתף בדבר מאוד מעצבן שקרה

אני מאוכזב מהעם שלי ואני גאה בבני יונתן, אך הפעם הוא הגזים,הוא הרג את הנציב הפלשתי, מה שגרם לעם להתקומם נגד הפלשתים ודבר זה הפר את השקט! אז הדבר הראשון שעשיתי הוא לתקוע בשופר כאות הזעקה, מיד לאחר המעשה תקעתי בשופר לאות אזעקה, שידעו על מלחמת השחרור מהפלשתים.
"ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמר ישמעו העברים" כל העם הריע והתאסף, ככה אני אוהב את העם שלי!
אך הפלישתים האלה ניסו לדכא את הכוחות שלנו, על ידיי פרשים ורכבים, שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים! 
העם כל כך פחד מהפלשתים שכל תקוותם הייתה בי וביונתן, אך אני ויונתן קיווינו שעם יהיה אמיץ ויתלכד ויתקוף את הפלשתים,אך קרה משהו מאכזב אחר, הם נכנעו מרוב פחד וכל אחד נמלט על נפשו!
אבל אני מודה, שהייתי אובד עצות ולא פעלתי נכון, הייתי צריך להביא לעם שלי מוטיבציה אישית!(פרק יג)