יומני היקר,הדוד הזה, כן זה שניצח כמו גיבור במלחמה מול גוליית, זה שכל העם אוהב ,הוא מעצבן אותי!

הקשר בנינו מסתבך כשהוא התחיל להתעסק עם הבן היקר שלי, יונתן, בוא נגיד שהם ממש נהיו חברי "נפש".
הם ממש כורתים בניהם ברית, ויונתן הביא לדוד את בגדיו ונשקיו.
כל העניין הזה לא טוב לי בלב, אבל עדיין מיניתי את דוד לאחראי על אנשי המלחמה.
הכל היה בסדר עד שהלוחמים שבו מהמלחמה עם פלשתים וחגגו לכבודם עם מוזיקה ותופים, ואז הנשים התחילו לשיר "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו", כל כך התעצבנתי, מה נראה להן? עשיתי הרבה דברים בשביל העם הזה ואת כל אהבתם אליי הן משליכים לאיזה ילד צנום שהיה לו מזל בקרב אחד?!
אני שונא אותו!
פרק י"ח

המלחמה בעמלק

היום הכי נורא בחיי, נחשו מה, שמואל מצווה עליי להילחם בעמק, שמואל סיפר לי שאלוקים זוכר את כל מה שהעמלקים עשו לעם שלנו, ולכן, יש להשמיד אותם!גברים, נשים, תינוקות ובעלי חיים.
אז עשיתי את מבוקשת שמואל ויצאתי למלחמה נגד העמלקים, כמעט השמדתי את כולם! ואפילו אני והעם החזק שלי לקחנו צאן ובקר!והכי מצחיק, שאגג מלך עמלק הוא בן ערובה שלנו, כזה חלש!
הייתי כזה מבסוט ואמרתי לשמואל לחגוג איתנו את הניצחון!
למחרת, שמואל רצה להיפגש איתי, אז נפגשנו, והוא שאל "מה קול הצאן הזה באוזניים?".
לא יכולתי לסכן את מעמדתי, אז אמרתי לו שהעם חמד את הבקר והצאן, למה איזה כוונה יש לי לקחת מהעמלקים את השלל הזה?!
העם רצה להקריב קורבנות!
אבל אלוהים לא רצה להאמין בי או להתחשב בדבריי, הוא החליט שאני לא מלך יותר, אז התחרטתי והודיתי בחלק מהדברים!אמרתי את האמת!
שמואל תפס במעיל שלי, וקרע אותו, ודבר זה מסמל את קריעת המלכות מעליי.
אני לא יודע מה אני יעשה עם עצמי, טעות כל כך מטופשת, מה עשיתי?!(פרק ט"ו)

אני רוצה לשתף בדבר מאוד מעצבן שקרה

אני מאוכזב מהעם שלי ואני גאה בבני יונתן, אך הפעם הוא הגזים,הוא הרג את הנציב הפלשתי, מה שגרם לעם להתקומם נגד הפלשתים ודבר זה הפר את השקט! אז הדבר הראשון שעשיתי הוא לתקוע בשופר כאות הזעקה, מיד לאחר המעשה תקעתי בשופר לאות אזעקה, שידעו על מלחמת השחרור מהפלשתים.
"ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמר ישמעו העברים" כל העם הריע והתאסף, ככה אני אוהב את העם שלי!
אך הפלישתים האלה ניסו לדכא את הכוחות שלנו, על ידיי פרשים ורכבים, שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים! 
העם כל כך פחד מהפלשתים שכל תקוותם הייתה בי וביונתן, אך אני ויונתן קיווינו שעם יהיה אמיץ ויתלכד ויתקוף את הפלשתים,אך קרה משהו מאכזב אחר, הם נכנעו מרוב פחד וכל אחד נמלט על נפשו!
אבל אני מודה, שהייתי אובד עצות ולא פעלתי נכון, הייתי צריך להביא לעם שלי מוטיבציה אישית!(פרק יג)

יומני היקר!

אתה לא מבין מה קרה, פשוט נוראי, הגיעו אלי החדשות הנוראיות מהשליחים, אני הייתי בשדה וחרשתי כמו איכר פשוט,כל אנשי הגבעה בוכים כי נחש העמוני כבש את יבש גלעד.
יותר נכון הוא משתלט על יבש גלעד, שמעתי שהוא רוצה לנקר את העין הימנית שלהם ולהשפיל אותם! למרות שהם מוכנים להיכנע לו!("כרת לנו ברית ונעבדך")
 זה הזמן שלי להוכיח שאני מלך אמיץ וראוי, אני יראה להם מה זה!
הם ביקשו מנחש העמוני שבעה ימים כדי שיוכלו להתייעץ ברגעים האחרונים שלהם עם בני עמם, ואם לא ימצאו דרך להינצל הם ייכנעו לפניו בהשפלה.
"ואם אין מושיע אתנו ויצאנו אליך"
הוא הסכים כי הוא חשב שאף אחד לא יבוא לעזרתם, אבל הנה אני פה, שאול בן קיש!מטרתי היא שכל העם יצא למלחמה כאיש אחד!וננצח את נחש העמוני. 
"ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלושים אלף"
כל מה שאנשי יבש גלעד צריכים לעשות עכשיו זה להשלות את נחש העמוני ולגרום לו להאמין שאף אחד לא יבוא להציל אותם, ככה ההתקפה שלנו תהיה התקפת פתע, מי לא אוהב הפתעות?

הגענו לרגע האמת, והפתענו את נחש העמוני ע"י התקפה מהירה בשליש האחרון של 

הלילה!

ניצלנו את הזמן של הלילה בתכסיס התקפת פתע, כי אנחנו חכמים.

הקפתי אותו ע"י שלוש קבוצות, והם כל כך לא ציפו להתקפה הזו שהעמונים מיהרו לברוח מהמקום!
אני גאה בעצמי ובעם שלי, ובשיתוף פעולה, הוכחתי לעצמי הרבה דברים מהמתקפה הזאת, גם אברהם, גדעון ויהושע עשו זאת והלכתי בדרכם, אני מרגיש מכובד!
(פרק יא)

וואו!אני כל כך עצבני!אומנם זה יום חדש אבל אני רותח מעצבים.
לכל דבר יש השלכות, גם למלוכה שלי, האמת שהעם ממש קיבל ואהב אותי, אך בני הבליעל החליטו לדכא אותי ולזלזל במלוכתי, לצחוק על זה שאני ביישן ואיך אני יוכל להמליך, הכי מעצבן שהם גם לא הביאו מנחה!חצופים!מי הם חושבים שהם?אני המלך של העם הזה!
אני בדילמה קשה מאוד, אני לא יודע אם להגיב או להתעלם..מצד אחד אם אני יתעלם מהם זה יראה להם שיש לי אופי חזק ושלא אכפת לי מהם בכלל, ושאני זה שאלוקים בחר, אז מי הם בכלל.
אבל מצד שני..אני יכול לצאת פחדן, ביישן והססן! ואני מלך, אסור שיקבלו ממני רושם כזה, כל עניין המלוכה הזה גדול עליי?אני כל כך מבולבל.

שלום יומן יקר שלי, כולי מלא בשמן, כל השיער היפה שלי נוזל בשמן, אבל יש צד טוב בסיפור הזה, אוקיי אז אני יספר, אחרי היום הארוך הזה שמואל הוביל אותי ליציאה מהעיר, דיברנו קצת, ואז הוא אמר לי משפט שלא אשכח ואתה "עמוד כיום ואשמיעך את דבר אלקים", עדין הייתי המום ופתאום הרגשתי שמן שנוזל על ראשי, הרגשתי מיוחד!
זה אות שמבשר את המלוכה שלי, עושים את זה רק לכוהנים גדולים ומלכים!רגע..זה אומר שאני?שאול בן קיש?מלך?
עדיין לא קלטתי את כל האושר והכבוד שנחתו עליי, ושמואל(אני חוזר, איש האלוהים!) נישק אותי במצחי כאות לכבוד ותודה.
ורק כולי במחשבות של "תודה על מה?אני מודה לך על הכל!
הוא המליך אותי למרות שבהתחלה הוא התנגד לרעיון של העם למנות מלך".
אז רק שתדעו, אם משהו נאבד לכם תחפשו אותו בכל הכוח, לכו תדעו, אולי תמצאו מלוכה.
(פרק י)

יומני היקר

אחרי מלא שנים שאני רושם ביומן,יומני היקר!אני חייב לפרוק,דברים קרו,אני, שאול בן קיש,הלכתי לחפש אתונות ומצאתי מלוכה!אז אני רוצה לשחזר הכל, מילה במילה, אני פשוט מתרגש!מ-א עד ב!
היום שלי התחיל רע,קמתי ברגל שמאל, והאתונות של אבי הלכו לאיבוד,דווקא אהבתי אותם אז חבל,אז יצאתי עם אביהו, הנער החביב, יצאנו לחיפוש אחרי האתונות, היינו בבקעת הירדן, בנחלת בנימין, הסתובבנו וחיפשנו ימים!וכבר כאבו לי הרגליים והגב, וכנראה גם התייבשתי, היה כל כך חם!
ועדיין לא מצאנו את האתונות, כבר הייתי תשוש והחלטתי שאני מוכן לחזור הביתה, בטח אבא דואג לי ולאביהו.
אבל אביהו המעצבן הזה התנגד, הוא טען ״שאיש האלוקים״ נמצא בעיר הזאת, ושהוא יכול להגיד לנו את דרכנו לאתונות.
איש האלוהים...קוראים לו שאול לא?שמעתי שהוא מכובד,שמעתי מלא דברים, הוא בטח נחשב קדוש ומנהיג, בטח ירשמו עליו באיזה ספר יום אחד.
טוב נו הסכמתי לאביהו. היינו בדרך אליו ולפתע,עצרתי,והבנתי שאין לנו כסף!ומנחה בשביל שמואל!אביהו הטיפש הזה, אני עייף ואני רוצה להתקלח כבר, זה לא מכובד שנבוא בידיים ריקות,היום הזה רק נהיה גרוע יותר, אני הולך לנוח ולחשוב, לילה טוב!(פרק ט)