שלום יומני היקר,עכשיו לילה וחשוך וחזרתי הביתה, אני כל כך עייף ואני לא יודע מה לעשות, אני נמצא לבד בחדרי אך אני לא יודעת מה להגיד אחרי היום המדהים הזה, מצד אחד קרה לי הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש ומצד שני אני לא יודע איך להתמודד עם זה..דוד שלי שאל אותי מה היה היום, סיפרתי לו שמצאתי את האתונות אך לא סיפרתי לו על ההמלכה.
אני כל כך מבולבל!נבחרתי למלך בסתר, אבל מה אם העם לא יאהב אותי? ומה אם העם לא יאמין לי שאני זה שנבחר?העם ירצה לראות אותי, אך אני ביישן ונחבא אל הכלים, אני אוהב צניעות ושונא תשומת לב!אבל אני מלך, אני חייב להתמודד עם זה.

(פרק י)

אנחנו בדרך,הלוקיישן שלנו זה להגיע לשמואל. 
אני לא רוצה להשוויץ...אבל, כמה נערות שיצאו לשאוב מים עם כדיהן במעלה העיר דיברו איתנו, אני חושב שמצאתי חן בעיניהן, הן פשוט לא הפסיקו לדבר!טוב נו, ככה זה בנות, הן סיפרו לי מידע על שמואל, חפירות על שמואל. 
המשכנו בדרך,וקרתה לי פדיחה!לא ידעתי שהאיש הזקן שעומד מולי זה שמואל הגדול, אך בשפת גופו זה היה נראה כאילו הוא יודע מי אני,שאלתי אותו איפה ״הרואה״? (איש האלוהים), כזה טיפש,החום השפיע עליי!, והוא אמר לי שהוא הרואה, נהייתי אדום ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
הוא הזמין אותי ואת אביהו לסעוד איתו ועם כל הקוראים המכובדים, התרגשתי אבל לא רציתי שהוא יראה שאני מתלהב, אז התלהבתי בשקט. 
אה והאתונות נמצאו! שמואל דיבר איתי על מה הערך של האתונות האבודות, ואמר שכל העושר של ישראל יהיה לי ולבית אבי, חחח הוא רמז שעתידי להיות מלך?הכל מוזר כי הכל טוב כל כך, איזה יום.
(פרק ט)

הפלשתים התעוררו

הפלישתים חזרו להילחם בעם ישראל,ואני חייב למצוא את הלוחם הגיבור שילחם בהם!
לפתע שמעתי שהפלישתים משתמשים בגבורת גלית, אדם ענק וחזק לבוש בשריון שמשקלו חמשת אלפים שקלים נחושת והוא חובש כובע נחושת על ראשו להגנה מפני חצים ואבני קלע וממכת חרבות ומשקל שריונו של גלית הגיע לשישים ק"ג, וזה כבר שינה את המשחק לגמרי!

כולם בטוחים שאין איש בישראל שיסכים להילחם איתו בקרב!
גלית הכריז שהוא רוצה מתנדב אחד, במקום מלחמה עם אלפי לוחמים, הוא רוצה דו קרב, הוא כל כך בטוח בעצמו ומלא גאווה, איזה פחד, מי שילחם בו חייב להיות חזק, גיבור ואמיץ!
במשך ארבעים יום בבוקר ובערב הגלית הזה עמד מול מחנה ישראל והטיל אימה עלינו בדיבורים שלו, הוא ניסה להחליש אותנו במשפטים שלו ולעג לנו, איזה חופר!
הייתי חייב למצוא כבר את הגיבור שיציל אותנו!
החלטתי לתת פרס למי שיביס את גלית, "והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו, ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל"
ולפתע, הנער הזה,דוד?החליט להתנדב, אפילו האח הבכור שלו, אליאב, היה מופתע והוא איש מלחמה מנוסה ואינו מעיז לצאת נגד גלית.
הכעס של דוד נגד גלית רק גבר!הוא שנא את האימה והפחד שגלית הפיל על ישראל!הוא היה נחוש להילחם בו.
מי יודע, אולי דוד יצא מזה בחיים.

יומני היקר,הדוד הזה, כן זה שניצח כמו גיבור במלחמה מול גוליית, זה שכל העם אוהב ,הוא מעצבן אותי!

הקשר בנינו מסתבך כשהוא התחיל להתעסק עם הבן היקר שלי, יונתן, בוא נגיד שהם ממש נהיו חברי "נפש".
הם ממש כורתים בניהם ברית, ויונתן הביא לדוד את בגדיו ונשקיו.
כל העניין הזה לא טוב לי בלב, אבל עדיין מיניתי את דוד לאחראי על אנשי המלחמה.
הכל היה בסדר עד שהלוחמים שבו מהמלחמה עם פלשתים וחגגו לכבודם עם מוזיקה ותופים, ואז הנשים התחילו לשיר "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו", כל כך התעצבנתי, מה נראה להן? עשיתי הרבה דברים בשביל העם הזה ואת כל אהבתם אליי הן משליכים לאיזה ילד צנום שהיה לו מזל בקרב אחד?!
אני שונא אותו!
פרק י"ח

המלחמה בעמלק

היום הכי נורא בחיי, נחשו מה, שמואל מצווה עליי להילחם בעמק, שמואל סיפר לי שאלוקים זוכר את כל מה שהעמלקים עשו לעם שלנו, ולכן, יש להשמיד אותם!גברים, נשים, תינוקות ובעלי חיים.
אז עשיתי את מבוקשת שמואל ויצאתי למלחמה נגד העמלקים, כמעט השמדתי את כולם! ואפילו אני והעם החזק שלי לקחנו צאן ובקר!והכי מצחיק, שאגג מלך עמלק הוא בן ערובה שלנו, כזה חלש!
הייתי כזה מבסוט ואמרתי לשמואל לחגוג איתנו את הניצחון!
למחרת, שמואל רצה להיפגש איתי, אז נפגשנו, והוא שאל "מה קול הצאן הזה באוזניים?".
לא יכולתי לסכן את מעמדתי, אז אמרתי לו שהעם חמד את הבקר והצאן, למה איזה כוונה יש לי לקחת מהעמלקים את השלל הזה?!
העם רצה להקריב קורבנות!
אבל אלוהים לא רצה להאמין בי או להתחשב בדבריי, הוא החליט שאני לא מלך יותר, אז התחרטתי והודיתי בחלק מהדברים!אמרתי את האמת!
שמואל תפס במעיל שלי, וקרע אותו, ודבר זה מסמל את קריעת המלכות מעליי.
אני לא יודע מה אני יעשה עם עצמי, טעות כל כך מטופשת, מה עשיתי?!(פרק ט"ו)

אני רוצה לשתף בדבר מאוד מעצבן שקרה

אני מאוכזב מהעם שלי ואני גאה בבני יונתן, אך הפעם הוא הגזים,הוא הרג את הנציב הפלשתי, מה שגרם לעם להתקומם נגד הפלשתים ודבר זה הפר את השקט! אז הדבר הראשון שעשיתי הוא לתקוע בשופר כאות הזעקה, מיד לאחר המעשה תקעתי בשופר לאות אזעקה, שידעו על מלחמת השחרור מהפלשתים.
"ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמר ישמעו העברים" כל העם הריע והתאסף, ככה אני אוהב את העם שלי!
אך הפלישתים האלה ניסו לדכא את הכוחות שלנו, על ידיי פרשים ורכבים, שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים! 
העם כל כך פחד מהפלשתים שכל תקוותם הייתה בי וביונתן, אך אני ויונתן קיווינו שעם יהיה אמיץ ויתלכד ויתקוף את הפלשתים,אך קרה משהו מאכזב אחר, הם נכנעו מרוב פחד וכל אחד נמלט על נפשו!
אבל אני מודה, שהייתי אובד עצות ולא פעלתי נכון, הייתי צריך להביא לעם שלי מוטיבציה אישית!(פרק יג)

יומני היקר!

אתה לא מבין מה קרה, פשוט נוראי, הגיעו אלי החדשות הנוראיות מהשליחים, אני הייתי בשדה וחרשתי כמו איכר פשוט,כל אנשי הגבעה בוכים כי נחש העמוני כבש את יבש גלעד.
יותר נכון הוא משתלט על יבש גלעד, שמעתי שהוא רוצה לנקר את העין הימנית שלהם ולהשפיל אותם! למרות שהם מוכנים להיכנע לו!("כרת לנו ברית ונעבדך")
 זה הזמן שלי להוכיח שאני מלך אמיץ וראוי, אני יראה להם מה זה!
הם ביקשו מנחש העמוני שבעה ימים כדי שיוכלו להתייעץ ברגעים האחרונים שלהם עם בני עמם, ואם לא ימצאו דרך להינצל הם ייכנעו לפניו בהשפלה.
"ואם אין מושיע אתנו ויצאנו אליך"
הוא הסכים כי הוא חשב שאף אחד לא יבוא לעזרתם, אבל הנה אני פה, שאול בן קיש!מטרתי היא שכל העם יצא למלחמה כאיש אחד!וננצח את נחש העמוני. 
"ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלושים אלף"
כל מה שאנשי יבש גלעד צריכים לעשות עכשיו זה להשלות את נחש העמוני ולגרום לו להאמין שאף אחד לא יבוא להציל אותם, ככה ההתקפה שלנו תהיה התקפת פתע, מי לא אוהב הפתעות?

הגענו לרגע האמת, והפתענו את נחש העמוני ע"י התקפה מהירה בשליש האחרון של 

הלילה!

ניצלנו את הזמן של הלילה בתכסיס התקפת פתע, כי אנחנו חכמים.

הקפתי אותו ע"י שלוש קבוצות, והם כל כך לא ציפו להתקפה הזו שהעמונים מיהרו לברוח מהמקום!
אני גאה בעצמי ובעם שלי, ובשיתוף פעולה, הוכחתי לעצמי הרבה דברים מהמתקפה הזאת, גם אברהם, גדעון ויהושע עשו זאת והלכתי בדרכם, אני מרגיש מכובד!
(פרק יא)